מיקום הבית

אז נתחיל עם מיקום הבית כי יש משמעות למקום בו מונח הבית על הדף.

כל עוד הבית מתפרס יפה על פני הדף באמצע ובגודל פרופורציוני לדף, נוכל ללמוד כי המצייר בטוח בדרכו,  והערכה העצמית שלו יציבה ומציאותית.

כשהבית צמוד אם נטייה ברורה לכיוון שולי הפתיחה אלו שולי הדף הנמצאים בצידו השמאלי של הדף. נוכל ללמוד על אדם משפחתי יותר, לעיתים מופנם יותר ופחות מחצין רגשות, אדם שמחובר יותר לעבר, לעיתים מעיד על תלותיות וקושי להתנתק מהעבר.

לעומת זאת כשניראה בציור הבית נטייה לכיוון שולי הסיום, אלו הנמצאים בצד ימין של הדף (יש לדעת כי בכתב עברי משמעות השולים הפוכה) נבין כי ייתכן והמצייר פונה לעתיד, לחברה, קל לו יותר להחצין רגשות, יש לשים לב כי אין כאן בריחה מהעבר ומכל מה שמייצג.

 נטייה לחלק העליון תלמד על חשיבות האינטלקטואל, ואלו החלק התחתון יספר על חשיבות היציבות, החומריות, הדחפים, הרגשת המוגנות.

הגג

צורת הגג: את הגג ניראה בד"כ בצורת משולש, וכך נרצה לראות אותו! צורת המשולש עם שלושת השפיצים או בשפה מקצועית הזוויות, מלמדת על מהות הקשר של אבא, אמא ילד.

יש ויגידו, והרי אנו לא גרים בבית עם גג משולש ועגול, אז מה הסיפור? ושוב אני חוזרת למחקר  הידוע שעשתה רודה קלוג' ועוד רבים וטובים (וגם אני בדקתי זאת פעמים רבות)… אז כמובן שאנו לא נשלול על הסף את אלו שגרים בבנייני רבי קומות, ולא ציירו גג משולש, אלא נבדוק בשאר הציור ואף בציורים נוספים האם יש נקודה בעייתית.

בכל אופן כשאנו רואים גג חתוך בחלק העליון, ושימו לב, כי רבים מאוד עושים את הבית תלת ממד, כך שיש המשך לגג המשולש, וזה לא ניקרא גג חתוך, אלא רק צריך לראות את המשולש ההתחלתי, כדי לראות שאין בעיות.

נוכל לראות פעמים רבות גג קטום אצל מתבגרים שלא מסתדרים עם הורים, ילדים להורים גרושים, יתומים, ואף מבוגרים שמתמודדים אם קשיי הגיל של הוריהם.

רוחב הגג: בד"כ ניראה כי רוחב המשולש הוא  ברוחב של המרובע שאלו קירות הבית- יעיד הדבר על תחושת הרגשת מוגנות.

אך אם המשולש רחב מהבית עצמו, צלעות המשולש רחבים יותר מצלעות המרובע. הדבר יצביע על כך שהמצייר זקוק להגנה, הוא לא מרגיש מספיק בטוח ומוגן, וככל שהמשולש יוצא כך יש יותר צורך בהגנה ובאישורים מהסביבה.

גובה הגג: את גג הבית נצפה לראות פרופורציוני לבית, הוא יכול להיות נמוך וזה הגיוני (לעיתים צריך להסתדר עם המגבלה של גבולות הדף). אבל כשניראה גג גבוהה מאוד ללא פרופורציות לגודל הבית, נלמד על אדם העולה כלפי מעלה לפנטזיות, ומתקשר פחות עם הסביבה, מה שניקרא "טיפוס רחפן".

רעפים: רעפים אינם חייבים המציאות, ולא תמיד ניראה אותם על אף שכן נצפה לראות כמה קווים קלילים, שיוצרים רעפים קלילים ומלמדים על עושר פנימי של המצייר.

אך כשניראה גג ריק, ניכר כי המצייר מסתיר את רגשותיו הסוערים, או לחילופין מדובר בטיפוס ענייני ותכליתי. ואיך נדע מה  התכונה הנכונה, נסתכל על שאר הציור, ואף על עוד ציורים כגון ציור העץ וכך נבין מה התכונה הנכונה.

רעפים גליים דבר יכול להעיד על אי-יציבות ופחד שחש המצייר.

אם הגג יודגש בציור ע"י העמסת פרטים כגון רעפים צפופים מאוד, השחרת הגג, לחץ חזק של קו הגג וכד', נוכל להסיק כי המצייר מוטרד מחשבתית מיחסים בבית, מלימודים, או שהוא עסוק בחלומות שממלאות את כל מחשבתו, ככל שהצפיפות גדולה יותר כך הפחד והחרדה גדולים יותר.

שימו לב לא לקחת את העניין ישר לצד השלילי, עומס מחשבתי יכול להגיע גם מעומס לימודי, ממחשבות יצירתיות, ומסקרנות אינטלקטואלית. כדי לדעת האם העומס לא מגיע מחרדות, מחשבות טורדניות או כל עומס המפריע לאדם להתנהל בצורה מקדמת בחייו, נבדוק את שאר הסימנים, וכמובן עוד ציורים.

אם ניראה עוד סימנים המעידים על מצוקה וקושי , נלך על הכיוון של העומס המעכב, אך אם אין עוד סימנים לקושי, יש סיכוי רב כי העומס שייך לפן האינטלקטואלי.

כמו אותו ילד חמוד שבמוסדות הלימודים גילו ירידה דרסטית בלימודים, הוא היא מאוד חכם אבל משום מה בלימודים לא היה מונח כלל… ואל תרוצו ישר לבעיות של קשב וריכוז.
הבית שהוא צייר היה יפה וברור, בקווים חדים וחלקים, ולימד על ילד חכם וזורם, הדבר שבלט ביותר היה הגג העמוס מאוד מאוד.
לאחר בדיקה בעקבות החשד על עומס מחשבתי, התגלה כי ראשו כלל לא בלימודים, אלא בבית. היו לא מעט בעיות בבית שכביכול ניסו להסתיר ממנו כדי שלא ייקשו אליו, אבל כיוון שהוא ילד עם ראש על הכתפיים וסקרן, ניסה לגשש ולהבין מה קורה, ובזה היה ראשו מונח… 

תוספות לגג: 

נוכל להבחין בציורים שונים שיש מעבר לגג משולש עם רעפים, יש עוד תוספות. התוספות הנפוצות הם ארובה, אנטנה וחלון בגג.

חלון לגג – שימו לב שדרכו ניתן לברוח החוצה, לטפס על הגג, על כן ייתכן כי המצייר מחפש דרך לפרוץ החוצה מהבית, מרגיש מחנק מחשבתי, מחנק ביחסים בבית.

ארובה- כל עוד העשן המיתמר מהארובה קליל ודליל – כמו של אוכל מתבשל, אח שדולק להנעים את הבית, מסמל הדבר את חמימות הבית.

אבל אם העשן סמיך ומלא, נלמד על כעסים שיש למצייר צורך לפרוק ומתח שהוא מוציא דרך הארובה, בעצם מהתת מודע בלי לשתף אחרים.

ובתוספת אנטנה על גג הבית המראה על תקשורת, נלמד על  מצייר סקרן, שחשוב לו מאוד להתעדכן בנעשה סביבו.

כשראיתי את ציורה של אותה אישה על פניו הכל היה ניראה תקין וטוב, אך במבט נוסף הבחנתי בעשן הכבד הפורץ מהארובה ומספר על הקושי אותה היא חווה בביתה. וכך לאחר שהבחנו את הבעיה קל היה יותר לטפל בה.

לפני שנרד לקירות הבית נצפה לראות קו המפריד בין הגג לבית עצמו, כביכול בין הראש לגוף. וכשאין קו הפרדה , נוכל ללמוד על  אדם שמתקשה להפריד בין הפנטזיה למציאות, ומערבב ביניהם.

הקירות

ויאללה לקירות הבית, הקירות שבעצם עושים את הבית- לבית.

קירות הבית הם כאין מחיצה בין הפנים לחוץ, בין העולם החיצוני שזו הסביבה והלחצים שלה, לעולם הפנימי שהם הרגשות והתחושות.

ולכן חשוב מאוד לבדוק את מצב  הקירות, לבדוק שהם מספיק יציבים וחזקים, שאפשר לגור בבית מבלי להינזק מהסביבה. שלא נחוש ערבוב בין הסביבה לתוך הבית וכך ניכר כי האדם מרגיש טוב ויציב יותר, ואף בטוח בעצמו יותר.

ולכן כאשר הקו ניראה חלש ושבור / מודגש מידי / ניראה כאילו לחצו עליהם- ילמד הדבר על תחושת חוסר ביטחון וחוסר יציבות שחש המצייר בחייו, חוסר עמוד שידרה וחוסר אונים, לחצים גדולים מהסביבה שמשפיעים עליו.

וזה מה שסיפר הבית של הנערה בת ה16, קשה לה לעמוד מול החברה, כל כך חשוב לה להיות חלק מהחברה. הבעיה שהגיע לחברה לא סימפטית שידע לנצל חולשה זו ולגרור אותה למקומות פחות טובים. כמובן שאת זה ההורים לא ידעו, אלא רק שמו לב לקושי ולמצוקה שהבת נמצאת, כאשר עלינו על מוקד הבעיה ניתן היה לטפל בה, ולהציל את הנערה.

החלונות

חלונות הבית הם כמו עיני האדם "החלון לנפש"- דרכן ניתן להציץ מהחוץ פנימה אל תוך הבית.

החלונות מלמדים על רמת הפתיחות, ושמירת הפרטיות של המצייר.

ולכן אם אין כלל חלון נלמד על אדם שמאוד קנאי לפרטיות שלו, ואף יתכן שיש לו פחדים מפני כאלו שיכולים לגלות עליו פרטים אישים.

וכאשר החלון לא מוסתר ניכר כי אין למצייר בעיה שהסביבה תכיר אותו, ואין לו בעיה להיחשף.

וילון על החלון- מספר על חשיבות היופי והאסתטיקה בעיני המצייר. ואף על איזון בין פתיחות המצייר ויכולתו לסגור כביכול את הווילון ולשמור על פרטיותו.

ואם יש תריסים הסוגרים על החלון, מרמז הדבר על הסתייגות המצייר מחשיפה, או פחד מפני הסכנות האורבות בחוץ.

סורגים על החלון והדלת ככל שהם חזקים וסגורים יותר הם משדרים יותר סגירות ומופנמות – חיץ ברור בין המצייר לסביבה מבחוץ נותן להיכנס אך לא מוצאי החוצה כלום.

כאשר החלונות מצוירים בצורה לא מסודרת, ניכר כי התקשורת של המצייר עם הסביבה מבולבלת.

אדנית פרחים על החלון, מלמדת על חשיבות היופי והאסתטיקה. אך ככל שהפרחים עמוסים ורבים יותר, ומסתירים חלק מהחלון, נוכל ללמוד על פרפקציוניסטים, ואף על תקשורת לא מחייבת עם הסביבה.

דלת

את הדלת משווים לפה האדם, לתקשורת של האדם עם הסביבה, ליחסים הבינאישיים, דרך הדלת ניתן לצאת החוצה ולראות עולם, ומעידך ניתן להיכנס פנימה ולהכיר את הבית מבפנים.

לכן דלת שנתן לפתוח מעידה על אדם תקשורתי , פתוח ואוהב להכניס אורחים ברוחב לב לביתו.

אך אם הדלת ממש פתוחה / חוסר בדלת, יבטא הדבר צורך עצום של המצייר לקבל חום רגשי מבחוץ, למלא את החסר לו בביתו, ואף על חוסר טקט.

וכאשר הדלת סגורה עם מנעול מודגש, או ללא ידית לפתיחה. מעיד על קושי לתקשר עם הסביבה.

דלת קטנה שאין אפשרות להיכנס דרכה, כביכול המצייר אומר יש דלת ואפילו אם אתם מוכנים להתכופף ולהתאים את עצמכם אלי, תוכלו להיכנס. לכן היא משדרת אי אמון בסביבה, המצייר מקשה על הכניסה לבית, ייתכן אף קושי בתקשורת.

מנורה המאירה מעל הדלת- מסמלת אדם אופטימי, משווים אותה ללב שם מובע החום והצרכים הרגשיים של האדם.

יש לשים לב כי המנורה לא מידי מודגשת ואינה מושחרת, כיוון שדבר זה יעיד על חוסר בחום ואהבה שחווה הכותב, והחיפוש שלו אחר החום ואהבה.

 כשהבחנתי בדלת הקטנה של הבית בנוסף לקווים הרועדים, ולחלונות הסגורים, ניתן היה להבין טוב יותר את מהות הקושי של הבחור בן ה 25 לתקשורת פתוחה, את הפחד מפני אינטראקציה חברתית. לאחר שבדקתי פרמטרים נוספים בציורים שונים, ואף בכתב ידו עליתי על שורש הבעיה, וקל היה יותר לטפל בה, ולגרום לו ליצור קשרים חברתיים מקדמים יותר.

כל מה שמעבר לבית

אומנם הבית עצמו הוא מוקד הציור וזה מה שהתבקש, אבל בנינו, מה רע להוסיף עוד קצת…

ובכלל יש משמעות גם לתוספות שסביב הבית.

ככלל, אלמנטים קישוטיים בציור, מכל עוד הם עשירים את הציור ומוספים לו חן, מלמדים על עושר פנימי של המצייר.

אבל אם התוספות אינן מעשירות את הציור, אלא מסיטות את תשומת הלב מהבית עצמו, ונותנות תחושה של מחנק ואי נעימות לציור – יש לבדוק מה המצייר מנסה להסתיר, למה הוא היה צריך להוסיף את כל הרושם החיצוני והמיותר הזה.

מדגרות לבית, בבתים רבים נוכל להבחין במדרגות לבית, אך כמה מאיתנו אוהבים את המדרגות, כמה יעדיפו כי הכניסה לבית תהייה חלקה ומזמינה…

 על כן ילמדו המדרגות על קושי להיכנס פנימה, יש להתאמץ כדי להיכנס הביתה ויכול לספר הדבר על קושי שהמצייר חש בביתו.

שביל שמוביל לדלת- ילמד על שליטה שרוצה המצייר על הנכנסים לבית, הוא כביכול פורס להם שטיח אדום וארוך, כדי לראות מי ומי הבאים, ולהתכונן לבואם, ופה נלמד על אדם השומר על דיסקרטיות, ככל שהשביל יותר מפותל יש קושי ושליטה במערכת היחסים עם הסובבים.

 אך כאשר השביל אינו פונה לדלת או קטן וצר מהדלת, ניכרת פה העמדת פנים האדם חביב ומזמין כלפי חוץ, אך בפועל יש לו רצון לשמור על פרטיותו מהחברה, כביכול אומר "בואו בשמחה, אני מזמין…אבל… עד הדלת…".

גדר סביב הבית תעיד על צורך בהגנה של המצייר, ככל שהגדר דומיננטית יותר האדם יותר מחפש את ההגנה.

גדר שנמצאת מאחורי הבית ברמז, ניראה כי המצייר מכין לו "תוכנית מגירה". "כשאצטרך להסתתר, יהיה איפה…"

שמש מסמלת את דמות האם, כאשר השמש מידי דומיננטית או שקרניה דוקרניות, ייתכן כי האם מדי חונקת ולא משחררת, וסמכות היתר שלה מקשה על המצייר.

עננים קודרים וכבדים בעצם מסתירים את השמש, את האור, אז גם למי שאוהב חורף, עדין חשוך יותר. על כן עננים כבדים עלולים להצביע על מועקה/חרדה/פחד שחש המצייר.

בעוד שענני נוצה נעימים וקלילים למראה מצביעים על נינוחות ושלווה של המצייר.

פרחים מסביב לבית הם יפים, מזמינים ומעשירים את הסביבה, אבל… כאן המלכוד… פרחים הם זמניים, נובלים ושוב צומחים, מתחלפים ומשתנים. ולכן הם ילמדו על הצורך בקשר חברתי שחש המצייר, אבל הקשר אינו מחייב, הקשרים לא מעמיקים ונוטעים שורשים עמוקים. אין זה אומר שהמצייר אינו נאמן, אך הוא יכול להחליף חברה בהתאם לצרכים המשתנים שלו.

דשא, גם דשא מספר על הצורך בחברה, אך הוא מספר על צורך ממשי, על כך שקשה למצייר להרגיש בודד וללא חברה. ככל שהדשא גבוהה ועוקצני יותר, יתאפיין הקשר בשתלטנות ובעוקצנות.

יכולתי לראות ציורים רבים שציורו אחרי ה 7/10 , במיוחד אצל אלו שחוו על בשרם את הקטסטרופה, ניראה בציורם הרבה חיזוקים וצורך בהגנה. חיזוקי קירות/גדר סביב הבית/עינית בדלת להצצה של שליטה/שביל מפותל מאוד ועוד.