ציור העץ

כי האדם עץ השדה (דברים כ יט )

"צדיק כתמר יפרח" (תהילים  צ"ב, י"ג)

"והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תהלים א', ג')

העץ מסמל את זהותו ותפיסתו העצמית של המצייר. מציור העץ אפשר להסיק על מידת הביטחון העצמי, אופן התקשורת עם הסביבה, רמת הפתיחות, הגמישות והיציבות שלו. כמו כן, מלבד תכונות האופי, הציור חושף את מצבו הרגשי של המאובחן בתקופת האבחון.
כיוון שהעץ פורח ומלבלב, המצייר עץ חש רגשות מתעוררים- וייתכן אף בלא מודע, ובכך נותן להם ביטוי על הדף.
לפני קריאת ההסבר על חלקי העץ, מומלץ לקחת דף A4 חלק ולצייר עץ.
את חלקי העץ אפשר להשוות לאדם האדם
צמרת= ראש=מחשבה, אינטלקטואל, דמיונות וכו'

הגזע= גוף= הקשר של האדם לעצמו, ביטחונו, ערכו בעיניו וכו'

שורשים= הרגלים= יציבות, חומריות, וכו' השורשים אף מסמלים את השורשים שלנו הסבים והסבתות.

מה הצמרת מספרת?
הצמרת היא החלק שבו נמצא התכלית של העץ, המטרה שלשמע הוא ניטה, עם זה הפירות לאכילה, הפרחים שמוסיפים נעימות, הצל שהעץ נותן, וכל מה שהוא מוסיף לעולם בעודו נטוע לאדמה.
ולכן נוכל לראות בצמרת את שאיפות האדם, את היציאה שלו והדרישה שלו מהעולם.
צמרת פתוחה (ללא קו תוחם)- מלמד על פתיחות, שחרור וחופשיות, קשרי חברה זורמים, שאיפה לצאת למרחב ונטייה להתעסק במגוון נושאים.

צמרת סגורה –  מלמד על אדם הזקוק למסגרת, שגרה ויציבות שמירת חוק, ציות ומשמעת. לעיתים מראה על מופנמות צורך בעצמאות ושמירת מרחק.

צמרת סימטרית משני הצדדים – אדם בעל התנהגות צפויה ושגרתית, אישיות שקטה השלמה עם עצמה, כמו כן, התנהגות מחושבת מאד ובלתי טבעית.

צמרת המורכבת מקווים חוטיים – אינטואיציה, אלתור, חוש מסחרי, זריזות, תפיסה מהירה ומקוריות. יכול להעיד גם על  ערמומיות, קושי לעמוד ביעדים וחוסר משמעת עצמית.

צמרת מחולקת למספר מדורים בצורה זורמת– עיסוק במגוון נושאים בו זמנית, כושר רטורי, יכולת ניהול וארגון, בעל אופקים רחבים.

צמרת ללא ענפים ועלים – עניניות, לעתים קור רגשי, חולמניות, מופנמות, פסימיות ותחושת בדידות.

ריבוי ענפים – אנשים האוהבים לקחת על עצמם הרבה תפקידים.

ענפים קמורים – צורך בהגנה, ביישנות, נימוס, הסתרה.

ענפים קערתיים – כוח נתינה, טוב לב, רגישות לסביבה, חברותיות, מושפעות.

ענפים המסודרים בצורה זוויתית – חוש לסדר, ביקורתיות, נוקשות, עקשנות.

ענפים נפולים – ירידה במצב הרוח, עייפות, עצבות.

ענפים העולים כלפי מעלה – שאפתנות, התלהבות, כוח רצון.

ענפים מרובי עלים – מקוריות ויצירתיות, רצון להרשים.

ענפים ללא עלים– פרקטיות, ענייניות, ותכליתיות. יתכן גם קרירות רגשית.

פירות– שאיפה להגשמה ולתוצאות מיידיות, הישגיות, יכולת עיסוק עם פרטים. לעיתים ילדותיות.

פירות ועלים נושרים– אובדן, כאב, תחושת החמצה.

סדירות יתר– אהבת סדר, פרפקציוניסטיות, שאיפה לשלמות עד כפייתיות.
כדי להגיע לתכונה המתאימה, יש להצליב בין הסימנים, וכך להגיע לנקודה המתאימה ביותר.

מה הגזע מלמד?
הגזע הוא החלק המרכזי בעץ, הוא מתווך בין השורשים לנוף העץ / לצמרת. הוא כעין עמוד שידרה של העץ. ולכן הוא משקף את האגו של האדם את מבנה אישיותו, כוחותיו הנפשיים, יציבותו וגמישותו, ואף את היכולת להתמודד מול קשיים ואיתני הטבע.
אנו מצפים לראות גזע פרופורציונלי לעץ, שנותן תחושת כח ויציבות, ובכך יבטא את הביטחון העצמי היציב של המצייר.
ככל שהגזע רחב, הגזע מקבל הרגשת יציבות אך גם חוסר גמישות.
ככל שהגזע צר יותר, וניראה כאינו יכול להחזיק את הצמרת הכבדה, ניכר קושיי להתמודדות מול מהמורות.
אך כשהגזע צר, ולא במידה מוגזמת נלמד על מצייר מאופק, עדין, ובעל רגישות, הוא מוסרי רוחני משהו ואף שכלי.
גזע מידי גבוה עד שנכנס לתוך הצמרת נלמד על מוטיבציה גבוהה שיש למצייר, אך ייתכן כי יש לו קושי להרפות מהמטרה.
גזע מידי קטן, וניראה כקורס מעוצמת הנוף נוכל ללמדו על אישיות ילדותית משהו, שאיפות גדולות ומעבר ליכולות.
גזע ישר וזקוף, ילמד על עקשנות, נוקשות, תכליתיות ורציונאליות.
ואלו גזע מידי מפותל יספר על גמישות המצייר, ואף התלבטויותיו הרבות.

מה השורשים מלמדים?
את שורשי העץ אנו בד"כ לא רואים, אלא רק רואים איזושהי התרחבות בגזע למטה, המזכירה את המצאות השורשים. אף בציור לא חייבים לראות את השורשים, אך עלינו להרגיש כי העץ נטוע במקומו, ואינו ניראה כמרחף.
גזע המתרחב במעט בתחתיתו, והעץ עם נוכחות טובה, נלמד על אדם מציאותי, מעשי, גישתו חיובית, ויש לו הרגשת שייכות.
שורשים הנראים כנלחמים זה בזה, נוכל ללמוד על מצוקה אינטימית שיש למצייר.
כשהשורשים יוצרים צורת איקס, ניראה כאילו הכותב אוטם את עצמו, ויש לו חוסר יכולת להתמודד עם קשיים אינטימיים.
שורשים החודרים לגזע, מלמדים על דחפים חומריים שמציפים את המצייר וגורמים לו לאי שקט.
שורשים גדולים, רחבים וארוכים מידי, ילמדו על קשר חזק לעבר, ועל קושי להתנתק, וחיפוש אחר היציבות.
שורשים הנמצאים מעל פני השטח, כביכול המצייר מרגיש שאינו נטוי מספיק חזק באדמה, מרגיש הרגשת תלישות. הוא חושף את הפנימיות שלו כדי לקבל חיזוק ותמיכה.
שורשים מוצללים מלמדים על מצוקה הקשורה לעבר / לילדות, ולמשפחתיות.

"אִילָן אִילָן בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ…

אֶלָא יְהִי רָצוֹן

שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנוֹטְעִין מִמְךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ …"