ובצל הצל השחור הזה חגגנו את "חג החירות"

תהיתי לעצמי, מהי חירות, במה מתבטא החופש שאנו מדברים עליו?

האם אנו יכולים להרגיש חירות בעוד אנו בשבי?

זה הזמן לעצור רגע, לחשוב ולתור

מהי החירות האמיתית בשבילך, מה ייתן לך את הרגשת החופש?

האם אלו העצמאים, הם אלו שחווים את החירות?

האם אלו שחשבון הבנק שלהם תפוח הם אלו בעלי החירות?

ואולי דווקא אלו שזורמים בכיף אם החיים, וחיים מהיד לפה?

או אולי אלו שכבר יצאו לפנסיה, והם בחופשה תמידית?

אלו עם ילדים / בלי ילדים? עם רכב חדיש ומפנק / ללא שיעבוד לרכב?

אלו שיוצאים פעם בחצי שנה מינימום לנופש בחו"ל? או אלו שמעדיפים נופש בארץ בלי הרבה תכנונים?

אלו שאוהבים לאתגר את עצמם בטיולים הדורשים כושר? או אלו שמעדיפים להתפנק בספה בלי לעשות כלום?

אם כך חירות מה היא?

זוהי שאלה שאפשר להתפלסף עליה רבות, ואכן ההגדרה הפשוטה שלה: הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם  ז"א  לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם.

אבל מה קורה אם אדם רוצה לעשות מעשה של פשיעה, מעשה שהוא נגד האנושות, הסביבה שלו,

האם גם אז חייבים לשמור על חירותו?

ואם אדם רוצה לפשוע  נגד עצמו ולאכול מאכלים המסכנים את חייו, גם אז משפחתו תגיד זו חירותו, ולכן ניתן לו לעשות כרצונו?

ועוד ועוד דוגמאות שמלמדות שאין פה חירות אמיתית.

וכבר אמרו רבותינו "עבד ה' הוא לעולם חופשי"

חירות האדם לא קשורה דווקא למצב ולמקום בו הוא נמצא, אלא להרגשה שלו, לחוויה אישית שהוא מחליט לחוות.

ויש על כך דוגמאות רבות על אנשים שהיו במקומות קשיים וכלל לא סימפטיים, אך שמרו על החירות של עצמם, על ההרגשה שהם אלו ששולטים במצב רוח שלהם.

אם זה ע"י מחשבות אופטימיות וחיוביות, איזה שהיא התנהגות שהם החליטו עליה ולא ניכפת עליהם וכד'.

כך שחירות אמיתית מאפיינת לא דווקא את אלו שעצמאים, או שעשירים אלא יותר את האופטימיים, בעלי שמחת חיים, אנשים שמרגישים חופשי לתת לאחרים ממה שיש להם,  אנשים שטוב להם במה שיש להם, והם יודעים להנות ממה שיש.