ב"ה חזרנו לשיגרה, חוזרים לישון לילה שלם (ובכל אופן לא מתעוררים מאזעקות),
ויש לנו עוד כמה ימי לימוד…
אבל יש לזכור כי לפני כ 12 ימים יצאנו בבת אחת ל"חופשת מלחמה"
חוזרים לכמה ימי לימודים בודדים
ושוב יוצאים ל"חופש הגדול"
שבסיומו תחילת שנה חדשה
הרבה שינויים, הרבה הסתגליות…
אך יש לשים לב כי לא כל אדם מסתגל בקלות לשינויים – ובמיוחד לא לשינויים שנעשים בבת אחת.
עבור ילדים, מתבגרים וגם מבוגרים, שינויים חדים כמו חזרה פתאומית לשגרה, מעבר דירה, גירושים, סיום חופשה או אפילו התחלה של שנת לימודים חדשה – עלולים לגרום לעומס רגשי משמעותי.
שינוי חד מחייב את הנפש לעבור במהירות ממצב אחד למצב אחר, בלי תהליך הדרגתי של עיבוד והתארגנות פנימית. רבים חווים במצבים אלו תחושת הצפה, חוסר שליטה או בלבול, ולעיתים גם נסיגה פנימית – אפילו אם השינוי עצמו הוא "חיובי" או נדרש.
אנשי המסגרת, אנשי התכנון המוקדם, אנשי הארגון ההחלטי ייתקשו למדי לשנות את הפעילות שלהם בבת אחת, הם תכננו לצאת לחופש ב 30/06, מה פתאום שיעשו זאת קודם???
הימים שלהם מסודרים, מתוכננים במדוייק כבר זמן רב מראש, שינויים פתאומיים מקשים עליהם מאוד.
אין זה אומר שאנשים אלו לא יצירתיים, הם יכולים להיות מאוד יצירתיים אך במסגרת שלהם, כמו שניראה בדוגמא בהמשך.
ציור – ככלי ביטוי השלכתי – משקף את עולמו הפנימי של האדם באופן בלתי מודע. כשאדם חווה קושי בהסתגלות לשינוי חד, זה עשוי לבוא לידי ביטוי דרך כמה וכמה סימנים.
ניתן כמה דוגמאות לקושי בשינוי פתאומי:
– קווים מאוד מבוקרים, בתנועה איטית, וכל הציור מאוד מאוד מסודר ומאורגן, ללא חריגות
יכול להעיד על הצורך בתכנון וארגון מראש, והקושי לשנות את צורת החשיבה לשינויים לא מתוכננים.
– ציורים בהם הדמויות מרחפות, חסרות קרקע, או נפרדות זו מזו לגמרי
– בית בלי שביל שמוביל אליו
– אלמנטים מנותקים מההקשר הכללי (כמו שמש בתוך הבית או דמות במרחב לא מזוהה)
מעיד על תחושת תלישות או חוסר שייכות למצב החדש.
– ציור צבעוני, "שמח" למראה, אבל עם פרטים שמרמזים על מתח: דמויות ללא הבעה, שמיים שחורים, קווים קשים
עשוי לרמז על ניסיון "להסתדר" חיצונית, כשבפנים יש תחושת מאבק או התנגדות.
– ציור שבו כל הדמויות מצוירות בגודל אחיד – פרט לאחת גדולה מאוד או קטנה מאוד
– שינוי גס בין חלקי הציור (למשל: צד אחד מפורט, והשני ריק או כאוטי)
משדר קושי פנימי להסתגל למעבר פתאומי – תודעה שעדיין "נמצאת באמצע".
– שימוש בקווים צפופים מאוד, מחיקות רבות, לחיצת יתר על העיפרון או עט
– ציור שנראה "דחוס", ללא מרווח נשימה
סימן למתח פנימי, חוסר יציבות או ניסיון לשלוט בכוח במצב חדש שאינו ברור.
– ילד בכיתה ד' שמצייר כמו ילד בגן
ביטוי לא מודע לנסיגה זמנית, כסוג של הגנה נפשית מול שינוי שמרגיש מאיים.
כמה דרכים שאפשר לעזור בהם?
-
מתן זמן הסתגלות – לא למהר. תהליך רגשי לוקח זמן, גם אם המציאות כבר "חזרה למסלול".
-
שיח על רגשות דרך הציור – לשאול: "מי זה?" "איפה הוא נמצא?" "מה קורה כאן?" – מבלי להלחיץ או לנתח ישירות.
-
עידוד ביטוי חופשי וחזרתי – לפעמים סדרת ציורים מאפשרת לראות את השיפור או ההתמקמות ההדרגתית של הילד (או המבוגר).
-
תיווך הדרגתי בין עולמות – למשל, לצייר את "העולם שהיה" לצד "העולם שחוזרים אליו", ולנסות לגשר ביניהם בציור שלישי.
ציור מאפשר הצצה אל עולמו הפנימי של האדם – במיוחד כאשר אין לו מילים לבטא את מה שהוא מרגיש. במקרים של שינוי פתאומי, נוכל לראות בציור את המאבק הפנימי: בין הצורך בשליטה, לבין תחושת האובדן; בין הכמיהה לשגרה, לבין ההתנגדות אליה. זיהוי של סימנים אלה יכול לאפשר שיח רגשי, הכלה, ויצירת מרחב בטוח לתהליך הסתגלות אמיתי – בקצב הפנימי של האדם.
ציור מקסים של בחורה, המלמד על הצורך הגדול שלה במסגרת מסודרת,
במשהו שיתחום את תחום שיפוטה, ויכולת שליטה ובקרה על הקורה.
את השינויים והיציאה מהשיגרה המוכרת והרגילה היא לא מחבבת, ואף קשה לה אתה, ובמצבים שכאלו היא מתקדררת כקיפוד.
נוכל לראות כי היא המסגור לא משפיע על רמת האינטלגנציה, והיצירתיות, כל עוד יש לה את המסגרת אותה היא צפתה.
